פסק-דין בתיק ת"א 14972-12-10

עובדות מוסכמות:

1.         התובעים רכשו ביום 13.7.09 את הבניין המצוי ברח' נתנזון 11 בחיפה (להלן: " הבניין"). במסגרת חוזה הרכישה, המחו הבעלים הקודמים של הבניין (להלן: " הבעלים הקודמים") לתובעים את עילות התביעה שעמדו להם כנגד שוכרים בבניין, לרבות עילות שהיו קיימות טרם רכישת הבניין.

2.         הנתבע 1, מר אהוד סטלקול (להלן: " אודי") חתם עם הבעלים הקודמים בשנת 2000 על הסכם לשכירות מוגנת בנוגע למושכר בן חדר אחד בקומת הקרקע בצד האחורי של הבניין, שבו הכתובת הינה רח' קהילת סלוניקי 4-6 (להלן, בהתאמה: " חוזה השכירות", " הנכס"). לאודי היתה, אפוא, זכות של דייר מוגן בנכס.

עיקרי טענות התובעים:

3.         התובעים טוענים כי הוכח קיומן של שתי עילות פינוי, שדי בכל אחת מהן לצרכי תביעתם נגד אודי.

            האחת - עילת הנטישה, שכן אודי נטש את הנכס לפני מספר שנים כאשר מסר את החזקה בו לאביו, מר חזי סטלקול - הנתבע 2 (להלן: " חזי") שלא כדין ובניגוד לחוזה השכירות. חזי ניהל בנכס עסק לצרכי חשמל. בשל נטישת הנכס איבד אודי את זכותו כדייר מוגן.

            השניה - הפרות של חוזה השכירות המקימות את הזכות לתבוע פינוי. ראשית, העברת החזקה בנכס מאודי לחזי מהווה הפרה בוטה של חוזה השכירות. שנית, מוסיפים וטוענים התובעים, חזי בנה מבנה שירותים בחדר המדרגות ליד הנכס. מבנה זה (להלן: השירותים") הקטין את חדר המדרגות של הבניין וגרם לבעיות קשות של ניקוז והצפות חוזרות ונשנות.

באשר לחזי, לטענת התובעים אין לו כל זכות בנכס והוא בבחינת פולש שיש לסלקו מהנכס. כך גם לגבי הנתבעת 3, חברה בבעלות חזי, שהינה פולשת נוספת אותה "הביא" חזי לנכס.

עיקרי טענות הנתבעים:

4.         לטענת הנתבעים, אודי הוא דייר מוגן בנכס והתובעים אינם יכולים לנשלו מזכותו זו בטענות סרק. לטענת הנתבעים, התובעים מנסים לעשות כן מכיוון שערך הנכסים באזור עשוי לעלות, ומסיבה זו דורשים התובעים פינויים של דיירים אחרים בנכס ואף ניהלו כנגד חלקם הליכים משפטיים. לטענת הנתבעים, אודי לא קיבל כל התראה לפני שהוגש נגדו כתב תביעה זה, אשר הוגש לטעמו בחוסר תום לב.

            הנתבעים טענו כי לא עלה בידי התובעים להוכיח קיומה של עילת פינוי כלשהי. בכתב ההגנה נטען כי אודי לא נטש את הנכס ו/או העביר חזקה בנכס לאביו ו/או לכל אדם אחר. בתצהירי הנתבעים נטען כי הנכס משמש כמחסן - שזו המטרה המצוינת בחוזה השכירות. לטענת הנתבעים אודי שילם כל השנים וממשיך לשלם את דמי השכירות ולדאוג למצבו של הנכס - עדות לכך שהוא לא נטש את הנכס. כן נטען כי לא הוכח כי השירותים נבנו על ידי מי מהנתבעים, ומכל מקום הם פונו ועל כן לא קיימת עילת פינוי גם בגין נושא זה.

הראיות

5.         מטעם התובעים העידו התובע 1 (להלן: " ערן"); מר עומר עמיקם המשמש כמנהל התחזוקה של הבניין מטעם התובעים (להלן: " עמיקם"); וכן עו"ד רפאל נצר, אשר טיפל בכל הנוגע לבניין עבור הבעלים הקודמים ומטעמם טרם מכירתו לתובעים, ובהמשך הוסמך ע"י בית המשפט למכרו לתובעים וחתם על חוזה הרכישה מול התובעים בשם הבעלים הקודמים (להלן: " עו"ד נצר").

            מטעם הנתבעים העידו אודי; חזי; וכן מר ג'רי חדד, אשר העיד על עצמו כי הוא חברו של חזי וכי מאז יציאתו לגמלאות ממשטרת ישראל הוא פוקד את האזור כמעט כל יום שם הוא נפגש עם חבריו הפנסיונרים, בין היתר עם חזי, ומעביר עמם את שעות היום (להלן: " חדד").

דיון והכרעה:

6.         לאחר שבחנתי את מכלול הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין התביעה להתקבל.

7.         שינוי חזית? - אקדים ואציין כי יש ממש בטענת התובעים לפיהן הנתבעים העלו בשלב דיוני מאוחר טענות שאינן עולות בקנה אחד עם טענותיהם בשלבים קודמים, אשר הגדירו את הפלוגתאות. ויצויין כי ב"כ התובעים העלה במועד התנגדותו להרחבת חזית. כך, בעוד בכתב ההגנה חזרה על עצמה מספר רב של פעמים טענה גורפת לפיה אודי מעולם לא נטש את הנכס ולא העבירו לחזי או לכל אדם אחר, וגישה זו חזרה על עצמה ביטוי גם בתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים, בשלב מסויים החלו הנתבעים להשליך יהבם על קו טיעון שונה לפיו ניתן לראות בהתנהלותם של התובעים ועדיהם משום הסכמה להעברת הנכס לחזי והימצאות חזי בנכס.